Reader reviews of The Bottom Line
What readers wrote about Dr. Vladi Dvoyris's October 7 memoir, in their own words.
זה ספר שלא פשוט לקרוא, אבל בעיניי חשוב מאוד לקרוא אותו. הספר הצליח לקחת אותי לתוך המציאות הקשה והבלתי נתפסת של זיהוי החללים אחרי 7 באוקטובר, ולגרום לי להבין קצת יותר את מה שעברו האנשים שנאלצו להתמודד עם המראות והסיפורים הקשים במחנה שורה.
הספר נגע בי במיוחד בגלל האנושיות שבו. מעבר לזוועות, הוא מספר על האנשים, על התחושות ועל המחיר הנפשי שנשאר גם אחרי שהעבודה מסתיימת. סיימתי את הספר עם הרבה מחשבות ועם הערכה גדולה לאנשים שעשו את המשימה הקשה הזאת עבור כולנו.
לקח לי לא מעט זמן ״לאזור אומץ״ לקרוא את הספר, חששתי שיהיה קשה מדי. למרות הנושא הקשה, והתיאורים הלא פשוטים- מדובר בספר מרגש , שמשלב בצורה מרתקת וקולחת בין חוויות המספר כרופא שיניים במחנה שורה, לבין חוויות מהילדות ומהלימודים האקדמיים. עצב וצחוק מתערבבים יחד ויוצרים חווית קריאה מיוחדת במינה שנשארת עם הקורא זמן רב לאחר סיום הספר.
ספר סוחף, קראתי תוך יום. הסופר שוזר את סיפור המלחמה שלו עם חוויותיו כילד בברית המועצות שעלה ארצה - שני נרטיבים מרתקים למי שלא חוו זאת, ואני מניחה שגם למי שחוו דברים דומים ויכולים להזדהות עם התיאורים. כתוב בשנינות תוך שיבוץ מידע אנקדוטלי מעולמו רחב האופקים של המחבר.
ספר חשוב מבחינת תיעוד קורותינו כעם; הלוואי שיקראו אותו עוד דורות רבים.
ספר חזק ועמוק. לא קריאה קלה. ספר שנותן מבט אישי וכנה של מי שהיה שם וליטרלי שרד כדי לספר ושמשאיר הרבה מחשבות אחרי.
שווה.
ביד אומן ובתמצות יוצא מן הכלל משרטט ולדי את דיוקן האסון הלאומי של אוקטובר 2023. דרך התאורים, כביכול נטולי רגש, מועברים רגשי היגון, הזעם והיאוש, מנת חלקו של הקורא הישראלי, היהודי וכל בר דעת. הלקרימוזה המושלמת.
ולצד זאת, תאורים מצחיקים של חוויות הילדות הסובייטית ורשמים מדוייקים להפליא מבית הספר לרפואת שיניים.
חובת קריאה!
מקווה שיתורגם וייקרא גם מחוץ לישראל
חווית הקריאה בספר היתה שילוב מיוחד של הנאה ועניין רב עם זעזוע ועצב גדול. הכתיבה קולחת ומושכת וסיימתי את הקריאה בזמן קצר.השילוב של זכרונות מתקופת הלימודים גם מוסיפה עניין והבנה של דמות המספר, והזכירה לי חוויות מתקופת ההכשרה שלי.
הספר כתוב בצורה סיפורית, יפה ושנונה. הייתי מרותק אליו מהרגע שהתחלתי אותו עד סופו... מומלץ מאוד!!!!
תודה על השיתוף ולדי. חשוב לספר וחשוב לדעת.
ב"ולדית מדוברת" קלה (המובנת גם למי שהדיאלטקט האישי זר לו) מוגשת "טעימה" של היום-יום בשורה במינון עדין עם נגיעות הומור שחור וסרקזם — נשאר בלב ובנשמה אבל לא מדיר שינה, אם אתם מברי המזל שמצליחים לישון בימים איומים אלה.
ולדי חושף עוד זוית של החיים ושל המוות במקומותנו, ואת המחיר האישי העצום, השקוף לרוב, שהוא ועמיתיו לתפקיד משלמים. מחיר אישי שמתווסף לרשימה הארוכה מאד של מחירי מלחמות הנצח.
חשוב לספר וחשוב לדעת - לפחות לדעת. ממליצה מאד לקרוא
ספר אותנטי השופך אור על העולם הבלתי נתפש של העוסקים במלאכת הקודש בטיפול וזיהוי בחללים אזרחיים וחיילים כולל חללי ארגוני החירום
לא פשוט לקריאה אך בהחלט מעורר מחשבה ומרגש
״השורה האחרונה״-ולדי דבוייריס
הוצאה עצמית
181 דף
ספר קשה שלא קראתי מהר. עצרתי כל כמה דפים ועסקתי בדברים אחרים. אך רציתי לחוות את השואה שהתרחשה כאן, בארץ ישראל, במקום ביתי, בשביעי לאוקטובר הארור שנת 2023.
ד״ר זאב ספקטור, רופא שיניים שעושה צו מילואים בתור זיהוי גופות נרצחים (ואני משתמשת במילה ״רצח״, כי הם לא נהרגו-הם נרצחו!!!), הוא צריך לשייך שמות לנרצחים שלפעמים, אינם ניתנים לזיהוי.
אנו קוראים על היסטורית לימודי רפואת השיניים, הן בחו״ל והן בארץ, עוברים קצת הבנות על שמות של פעילות רפואית, בקלילות.
יש גם הומור שחור שהרופאים משתמשים, כדי לא ליפול לבור ללא תחתית. אני מאד אוהבת הומור שחור משחור, רק הפעם, לראשונה, אני גם לא מחייכת, כי אני המומה מהכמות הבלתי אנושית של הנרצחים.
ברוסיה קראו לו וובה והוא יועד להיות רופא, כי אביו, אמו, סבו, היו רופאים וסבתא רבה שלו היתה מטפלת בשכנים.
אנו קוראים מעט על ילדותו ברוסיה ואביו, אותו רופא שאהב את עבודתו, והיה חומד לצון בעבודתו.
אנו קוראים גם על מותו לצד שני בניו הרופאים (אחד רופא שיניים)…
בדף 154 לא יכולתי יותר והפסקתי ליום את הקריאה.
כמה תעצומות נפש הרופא הצליח לווסת?
איך אדם ממשיך הלאה בחייו, לאחר מה שראה וזיהה?
…״הוא היה יכול לומר גם שמה שראה שם פשוט הגדיש את סאת הרוע שיצא לו לפגוש בארבעים שנות חייו בעולם הזה, והוא לא בטוח יותר ביכולתו להתמודד עם בני המין האנושי״.
ספר מטלטל, קשה לקריאה אך בכל זאת נקרא בנשימה אחת, הודות לשילוב מושכל של הומור דק עם יצירת קשרים ונתונים מעברו של המחבר המאפשרים לקורא לברוח לרגע מהמציאות הקשה ולהמשיך בקריאה.
ספר חובה לקריאה גם אם הוא קשה לקריאה לפעמים.
מרתק.
מספר את סיפור שירות המילואים של הכותב במסגרת סוג של אוטוביוגרפיה קצרה, וזה מקנה פרספקטיבה מעמיקה לחווית שירות המילואים בזיהוי חללים.
למרות התיאורים הגרפיים, זה לא ספר אימה. כתוב הייטב ונספחתי להמשיך לקרוא עד הסוף.
ספר מרתק שמציף מציאות מטורפת שחווינו בעקבות אסון 7.10.23.
ספר מרגש ומערער, לצד הרבה הומור שחור, אנושיות, תחושת כבוד וקדושה. הוא מצליח לגעת במקומות הכי כואבים, אבל גם להזכיר את הכוחות והאנשים שהיו שם בתוך המציאות הבלתי נתפסת הזו.
אני רואה חשיבות גדולה בכך שהדורות הבאים יקראו את הספר, יכירו את הסיפורים וילמדו מהם – כדי שנוכל להבין, לזכור ובעיקר לעשות אחרת בעתיד.
היה לי קשה לקרוא את הספר בגלל הנושא בו הוא עוסק .
אבל אהבתי את הכתיבה ואת האומץ של הכותב לנגוע בדברים כל כך כואבים,
ולעיתים קשים , ואת הכישרון שלו גם להביא הומור לתוך זה .
תודה ולדי על ששיתפת אותנו במה שהיה שם בשורה!
ספר חשוב מאוד כדי שידעו ויבינו
מה באמת היה שם!
קשה וחשוב!
רכשתי את הספר מפני הנושא "זיהוי נכון של חללים והקמת קבר משלהם עם שמם".
אני קרוב מאוד לנושא כי בני החיל, שמצא את מותו בשנת 2000 בבסיס עורפי בעת רגיעה נטבח במכון לרפואה משפטית ונשארה במכון צנצנת עם 37 חלקים שונים שאינם קשורים לסיבת המוות, לפי תצהיר של היס.
דרשתי כי לפני הטמנת הצנצנת בקבר המנוח תבוצע השוואה גנטית להורים כדי לוודא שאנו מטמינים אך ורק חלקים של בנינו. למרות התנגדות הפרקליטות לביצוע הבדיקות הצלחנו, בצו משפטי, לבדוק שלושה חלקים שהתברר שהם של שלושה אנשים שונים ואף לא אחד של בנינו. שאר החלקים בבדיקה.
לפרטים נוספים אפשר לפנות אלי בדוא"ל meira-2@outlook.com
הספר 📗 שנכתב על ידי ולדי , כפי שנאמר נכתב אכן בשפה קולחת , בלתי מתיפייפת, הוא משקף את ההתפתחות האישית של ולדי , התפקיד הטראומטי אשר עבר יחד עם חבריו , האירועים הקשים עליהם נחשפו , אינם קלים לעיכול בלשון המעטה , נדרשים לכתיבה שכזו תעצומות נפש של ממש !!
מהיכרות האישית עם ולדי , אני משוכנע שהוא עוד יוביל נושאים בתחומים שונים ואולי .. ממש אולי יימצא עצמו בפוליטיקה , בקבוצה שתשקם את המגינה. ללא ספק לולדי השמים הם הגבול התחתון .😁 חזק ואמץ.
"השורה התחתונה" הוא הרבה דברים. זה יותר מסתם ספר בעיניי, אלא הצצה למוחו וחוויותיו האישיות של ולדי, עם הומור איפה שצריך, ניתוק איפה שצריך, חוויות אישיות איפה שרלוונטי ואפילו הצצות לילדותו והחוויות שעיצבו את דמותו.
האלטר-אגו שיצר לעצמו מאפשר פרטיות, חופש יצירתי והבאת הסיפור כפי שהוא, עם פילטרים מועטים.
מתוך היכרות ארוכת שנים עם ולדי, כתיבתו כבשה אותי כבר מהרגע הראשון בו נפגשנו בהקשר מקצועי - שמחתי לראות שהשנינות שלו נוכחת גם בהבאה על הכתב את החוויות הקשות ביותר שנפש האדם עשויה לפגוש.
מעבר לסיפור האישי והערך התרפי, הספר הוא מסמך שחשוב היה לפרסם. במיוחד בעולם בו מציאות, מזעזעת כפי שתהיה, עומדת למבחן מתוך מגוון שיקולים לא ענייניים - דווקא ההבאה על הכתב של ממואר בצורה כה עשירה ומפורטת עוזרת, לפחות בעיניי, להביא ולו גרם בודד של תיקון לעולם.
תודה, ולדי, על האומץ ועל השליחות ועל האגרוף בבטן והחיוך המזדמן ואפילו ההזדהות.
ממואר שנקרא בנשימה עצורה. נותן את הזכות להיכנס לשעתיים ׳תחת האלונקה׳ ולסחוב שבריר מהמשא שסחבו לוחמים מסוג אחר, הלוחמים של מחנה שורה.
הספר הפתיע אותי.
התבדה לחלוטין חששי שהספר יהיה 'קשה לקריאה' (במובן מחריד/מזעזע/מעיק וכו').
למרות שכלולים בו gory details פה ושם, הספר קריא ו'נסבל' מאוד.
ההומור, השנינות, הזכרונות האישיים (מברה"מ, מהעלייה, מהמשפחה, מהלימודים) וההשכלה הרחבה של ולדי עשו את הספר מושך ואף משעשע.
נהניתי במיוחד מהביטויים הרבים ביידיש, שאת רובם הכרתי ממשפחתי...
לקח לי זמן לאסוף את עצמי לקרוא את הספר ולא רק לרכוש אותו, מתוך תמיכה בפרוייקט סופר חשוב זה. יומיים לא יכולתי להפסיק לקרוא עד שסיימתי אותו
ספר מרתק, כתוב ביד אומן. מנגיש בצורה ברורה, חשופה והומוריסטית , החל מסיפורי העליה והקליטה בארץ וכלה במרקם החיים במדינה שלנו כולל בשרות בשורה והשפעתם על הגיבור. ספר מעולה שגורם להזדהות ולחשיבה. לולדי כישרון כתיבהה יוצא דופן מומלץ בחום
ספר קשה, מרתיע לפני קריאתו, אך להפתעתי קריא ונגיש למרות ההקשר. ולדי משתף את מה שעבר שם בהומור, תוך ניתוח חד של טבע האדם, ועם הקשר רחב יותר של חוויות חייו בארץ ובגולה. זה ספר חשוב ומרתק שצריך לקרוא.
ממואר שנקרא בנשימה עצורה מפיו של לוחם לא רגיל: רופא שיניים במתקן שורה. מעניק את הזכות הנדירה להיכנס לכמה שעות מתחת לאלונקה ולסחוב שבריר, גם אם אפסי, מהמשא.
בתקופה כל-כך מקוטבת - תענוג לקרוא ספר שפותח בהקדמה הזו:
"פגשתי מאות אנשים נפלאים מכל שכבות החברה הישראלית. יש בינינו חילוקי דיעות דתיים ופוליטיים. אבל שם, היינו יחד כאחים לצרה. ובמשפחה מותר שיהיו חילוקי דיעות".
לפעמים אפשר להבין טיבו של ספר, על-פי טיבו של לב הסופר.
ולדי, תודה על כתיבה נוגעת ומחברת.
בהערכה ובידידות
הלה אשר
אחרי כ-20 שנות היכרות עם ולדי חיכיתי לקרוא את הספר, ולא התאכזבתי.
ולדי הוא להטוטן של מילים, היודע מצד אחד לכתוב בצורה קולחת וכיפית לקריאה ומצד שני להכניס לתוך הטקסט הומור (שחור) וסאב טקסט שהופכים את הקריאה לטיול בעולם עשיר וצבעוני של מלל.
הספר מצד אחד מורבידי מאוד, אבל למרות זאת ולדי מצליח בכל נקודת שפל להפתיע את הקוראים עם טוויסט חשיבתי או מילולי או הומוריסטי.
בתור מי שנמנעה מלצפות בסרטונים ובתיעוד של 7.10 נתת לי אמצעי לגשת ולגעת באסון הנורא ביותר שחווינו כחברה.
אני מחכה להמשיך לקרוא את היצירות הבאות שלך. תודה על הספר!
אתחיל בכך שהספר קריא מאוד. ולדי מדלג בין ההווה ( אחרי השבעה באוקטובר) הקשוח, לבין העבר כסטודנט צעיר. גם הומור יש בספר, מהסוג הנעלה ביותר, הוא הצחוק על עצמך.
מומלץ בחום רב.
הספר "השורה התחתונה" כתוב היטב.
הטקסט הכניס אותי כמעט באופן פיזי אל העבודה המזעזעת והקדושה שולאדי הרופא ואחרים נוטלים בה חלק.
ההומור וההומר העצמי עוזרים לצלוח את התיאורים המלווים את עבודתו הקשה.
אני ממליץ על קריאת הספר למי שמעוניין לקבל מושג על העבודה החשובה שנעשתה במחנה "שורה"
"השורה התחתונה" הוא ספר הכרחי שמסופר באופן משובח.
הכתיבה של דבויירס למציאות בלתי אפשרית, כאוטית וגיהנומית חיבר אותי לדימויים הקשים ולביטוי של מלחמת ויאטנאם ומלחמת העולם השניה, כפי שמשתקפים בסרטים כמו מא"ש, "אפוקליפסה עכשיו" ו "בוקר טוב וייאטנאם"...
או כפי שהם משתקפים בספריו של קורט וונגוט ואפילו בקומיקס האייקוני Mouse של ארט ספיגלמן.
אני כל כך מצטערת בשביל כל מי שנאלצו לעבור את החוויה הנוראית הזו במחנה "שורה". במובן הזה - הספר משמיע את קולם באופן מכבד, מלא הומור ואנושיות.
מדובר בתיעוד חשוב מבחינה היסטורית ויש להודות למחבר על הנכונות להוציא את הסיפור לאור.
שמחה וגאה בעצמי שתמכתי בהוצאתו של הספר.
משעשע ומזעזע בו זמנית,
בלשון חדה כתער ,בהומור צבעוני,
מסופר סיפורו של העם היהודי, במיקרוקוסמוס של אדם/משפחה אחת.
חובה לכל יהודי/ישראלי/אדם/בן אנוש
תודה על ההזדמנות
הייתה לי הזכות להיות מאלה שקראו בשורות "השורה התחתונה", כשהיו רק בבחינת טיוטה ראשונית. ולדי ביקש לשמוע מה דעתי. רצה גם להתייעץ, מה לעשות (ואם בכלל) עם החוויה הזו. אין לי מלה מתאימה יותר למה שמציאות הבלהה של השבעה באוקטובר זימנה לו.
כבר בקריאה הראשונה וגם כעת לאחר קריאת הספר, ברור שד"ר דבוייריס נולד עם כישרון כתיבה נדיר. כזה שזורם ממנו בטבעיות. כתיבתו נראית כאילו הוא עבר מאה סדנאות וקורסים והתנסויות בכתיבה יוצרת (הוא הרי - לא). ולאדי יודע לכתוב במשפטים קצרים. כתיבתו סוחפת, אך מאפשרת לקוראים לקחת אוויר מעת לעת.
זה נחוץ בכל סוג של כתיבה. אבל 'לקחת אוויר' במקרה זה, נחוץ אלפי מונים יותר. נחוץ מאוד מאוד - כמו חמצן לנשמה - כשולדי חולק עם קוראיו את האירועים בביתן המוות.
כתיבת ספר כזה כפויית טובה. יהיו רבים שלא יעמדו בקריאה. זה קשה. קשה מנשוא בכל מקרה. זה כמעט בלתי אפשרי כשכל כך הרבה קוראים קשורים בדרך כזו או אחרת ל"לקוחות" של מחנה שורה. אלה שרק בזכות עבודת הקודש המפלצתית שבוצעה שם, זכו לזיהוי וזכו לשם וזכו לקבר. אלה שרק בזכות האומץ וההקרבה של ולדי וחבריו זכו מאות משפחות להתאבל על מתיהן ונמצאה להן מצבה שתחתיה זיכרון יקיריהם.
ואיכשהו, גם אני נופל לתוך הסטטיסטיקה הזו וגם אני ומשפחתי נזקקנו למה שמתואר בספר - שורה אחר שורה דף אחר דף - כדי ששתי יקירות שלנו, מקורבנות כפר עזה, יזכו לקבר ולא יהפכו לקורבנות שמקום קבורתן לא נודע.
אין לי מושג מהיכן שאב ולאדי את כוחות הנפש לכתוב את הספר הזה. כששוחחנו, בתחילת הדרך ממש, אמרתי לו "אתה יודע לכתוב, אתה חייב לכתוב, אתה חייב לפרסם, זה יהיה עבורך גם סוג של טיפול." אבל כעת, כשהספר מונח לידי ודפיו מוכתמים בדמעותיי, אני מודה שזו היתה אמירה בנאלית, שטחית ואולי אפילו חסרת אחריות. רק כעת אני מבין איזה מסע זוועות בלתי אפשרי עמס ולדי על כתפיו ועיניי מצומצמות מבכי ובית החזה שלי מכווץ ולבי שורף ונשרף ואני רוצה רק לחבק את ולאדי ואת כל חבריו מ"כוכב המוות".
אין ספק בלבי, שבעוד זמן כלשהו שאין להגדירו, ולדי יתיישב פעם נוספת מול הלפטופ, יצית סיגרלו קוהיבה, ילגום וויסקי משובח וישפוך בנונשלנטיות את סיפרו הבא. ואני כבר מחכה לו.
קראתי בנשימה עצורה, לאורך כמה שעות, ומבלי לקום מהכסא. הכתיבה מטלטלת, מרתקת, ומרגשת. ממליץ מאוד לקרוא, גם על מנת לדעת ולהכיר, וגם כחובתנו לקורבנות, ולאלו שסייעו לזהותם ולהביאם למנוחה אחרונה.
אז ככה: בהתחלה חששתי לקרוא.לך תדע לאילו זוועות אני עומד להחשף.אולם לאחר שהתחלתי לקרוא , נשבתי בקסם הסיפור. מה אומר? סיפור אמיתי ולא מתיפייף,מרגש, רווי הומור. מתאר ממבט ראשון בהבנה בהשלמה ואהבה את שקרה בימים המטורפים של האסון הבלתי נתפס. וסוף הסיפור? הוריד דמעה גם מעיני . ממולץ בחום!
מסמך חובה מבחינתי לכל ישראלי שרוצה את האמת העירומה (והמזעזעת). מעבר לחדשות, לסיפורים ולדעות האישיות.
קראתי בשקיקה, החלקים המתארים את העבודה בשטח, את קבלת הגופות ועוד, עכשיו אני מבין קצת יותר מה אומר לזהות חללים, מה אומר לעשות עבודת קודש של החזרת הוודאות למשפחת החללים.
ספר חובה לכל מי שלא רוצה לטמון את הראש בחול...
תודה לך ולדי על ההזדמנות להכיר את הצד הנוסף של המערכה הזו.
ותודה על כל מה שעשית, וכתבת.
קראתי בנשימה אחת את הספר
סיפור מרתק, מרגש, מלא הומור (שחור) הרהורי נפש ומעורר השראה
על רופא שיניים שגייס את כל כוחותיו הפיזיים והנפשיים (ביחד עם כל הצוות) למשימה כל כך קשה של זיהוי חללים מתוך מטרה אחת
שיהיה להם שם וזכרון ולמשפחות מקום להגיע אליו והמשפט שדמעתי בו שהוא גם המשפט המסכם את הספר ״כשראיתי את הילד שלכם על השולחן הסתכלתי על פניו, הוא היה באותו רגע גם הילד שלי״. ספר חובה!!
ספר סוחף הכתוב בשפה רהוטה וקולחת, כזה ששאב אותי מהרגע הראשון והחזיר אותי לרגעים מימי הלימודים והשירות הצבאי. המחבר מצליח להמחיש היטב את המורכבות והאנושיות שבעלילה, עד לסוף מפתיע.
וכשמדובר בפרי עטו של חבר, חוויית הקריאה וההתרגשות מקבלות משמעות גדולה עוד יותר. מומלץ!
התחלתי וקראתי את חציו של הספר בנשימה עצורה.
עצרתי נסער, אנא אני ממהר ? ולדי הרי לקח אותנו לכוכב המוות, למקום בו הזמן עמד מלכת.
אחרי זמן המשכתי . רבדים של חיים, תרבויות, שפות, זמנים נפרשו לפני ונתנו פרספקטיבה לנורא מכל.
חשתי הערכה רבה לאנשים שהתנדבו לעשות, במקצועיות מרשימה תוך שמירה על כבוד האדם.
תודה לולדי ששיתף אותנו ולכל מי שסייע בהוצאת הספר.
ספר מדהים בעיני עם רבדים שונים ועם יכולת כתיבה גבוהה ביותר.
היה תענוג לעשות פסק זמן מסדרות בנטפליקס ולהקדיש את זמני הפנוי לספר.
מחכה בקוצר רוח לספר הבא של הסופר המוכשר הזה 👏👏👏
איזו זכות לקרוא את הספר הזה.
כשולדי סיפר לי שהוא עומד לכתוב את הספר, לא ידעתי איך לאכול את זה.
כשרון כתיבה נדיר, ויכולת לספר סיפורים מעניינים ידעתי שיש לו.
אז ידעתי שיהיה מעניין.
אבל הנושא כל כך קשה וכבד... איך זה ישתלב עם ההומור והציניות המאפיינים את הכתיבה המוכרת של ולדי...?
את התשובות לכך קיבלתי כשסיימתי לקרוא את הספר, ואני עדיין מנסה לעכל את עוצמת החוויה. מדובר במסמך היסטורי ונפשי חשוב מאין כמותו, שמתאר את מה שהתחולל מאחורי הקלעים במחנה שורה.
בכתיבה בהירה, קולחת ומלאת רגישות, ולדי הכניס אותנו פנימה - אל עבודתם של האנשים שהתמודדו עם המשימה הלאומית הכבדה ביותר ביראת כבוד ובענווה. הכישרון של ולדי בא לידי ביטוי ביכולת שלו לשלב בין המבט הציני והמפוכח לבין עומק רגשי אדיר.
הוא מביא איתו לספר את כל תחנות חייו: המעבר מאוקראינה כילד, אתגרי ההתבגרות כעולה חדש והמבט הבוגר על המציאות הישראלית המורכבת. כל אלו יוצרים פסיפס שמאפשר לו לראות את נפש האדם בנקודות הקיצון שלה.
ספר חובה, קשוח, קולח ומרתק לכל מי שרוצה להבין את גודל השעה ואת תעצומות הנפש של האנשים שפעלו שם עבור כולנו.
מסיר את הכובע בפניך, חובש אותו מחדש ומצדיע לך.
כל הכבוד ד"ר.